עומר מאיר ולבר יהפוך למנהל המוסיקלי הבא של האופרה העממית של וינה. ילדותו של המנצח בבאר שבע עדיין מאפיינת אותו כיום.
מאת אקסל בריגמאן
ה-21 בינואר 2021 בשעה 10:38
זה היה מסוג המינויים שבדרך-כלל הייתי מסרב להם, אומר היום עומר מאיר ולבר. "הלכתי לשם כדי לבטל." ולבר הישראלי עומד בראש הבי.בי.סי פילהרמוניק, משמש כמנהל המוסיקלי של בית האופרה של פלרמו ומכהן כמנצח האורח הראשי בזמפר אופרה שבדרזדן.
מדוע שיגיד כן כאשר המנהלת המיועדת של האופרה העממית של וינה, לוטה דה באר, שאלה אותו אם הוא רוצה להיות המנהל המוסיקלי שלה בעתיד. לעומר מאיר ולבר יש עבודה די והותר.
כשהוא מספר על הפרשה הזאת היום, שלושה חודשים אחרי הפגישה עם לוטה דה באר, הוא צוחק. "לעולם אל תגיד אף פעם!", מצטט המנצח את ג'יימס בונד ומבאר: "האווירה בשיחה היא זו ששינתה את דעתי, זו הייתה ההתלהבות של לוטה וכן ההצהרה המשותפת שלמוזיקה יש משמעות דומה עבור שנינו." בסוף הוא השיב בחיוב במקום בשלילה. כעת יוצרים בווינה משרה חדשה לחלוטין עבור בן ה-39: מנהל מוסיקלי של האופרה העממית, משרה שלא הייתה קיימת לפני כן.
ליברלי
עד כמה הבנת המוזיקה של עומר מאיר ולבר היא בלתי שגרתית ניתן כנראה לראות כרגע בעיר פלרמו שבסיציליה. בעוד שחלק ניכר מאיטליה הלאומנות קיימת, אם כי סמויה, הרי שהמנצח הישראלי, יחד עם ראש העיר ומנכ"ל האופרה, מהווים "מעין התנגדות", כפי שהוא מכנה זאת בעצמו. "פלרמו שונה מאיטליה", אומר מאיר ולבר, "ליברלית, פתוחה יותר – סקרנית יותר". לכן הוא מרגיש כאן בנוח.
עבור עומר הצעיר, מוזיקה לא הייתה תחביב אלא צורך חיוני.
נוכח החרפת משבר הפליטים, המנצח שלח את עוזריו לרחובות העיר כדי שיראיינו פליטים. האם הם אוהבים מוזיקה? האם הם מנגנים בכלי מוזיקלי כלשהו? אולי ירצו לעשות זאת יחד איתו? זה הפך לפסטיבל מוזיקלי גדול. השנה, בערב ראש השנה, הקים עומר מאיר ולבר קברט קלאסי טרנססקסואלי, שהסעיר את הקהל בפלרמו, השמרן ברובו.
מבחינתי מוזיקה איננה אמנות של ייצוג או הבחנה, הוא מסביר, אלא אפשרות קיומית של אינטגרציה והפתעה. הוא מאמין בכל לבו שחלק גדול מהקהל מוכן למדי לדברים חדשים.
ילדות
עומר מאיר ולבר העביר את ילדותו ונעוריו בישראל. בשנת 1981 נולד למורה בבאר שבע. העיר הייתה קטנה וענייה עוד יותר בילדותי ממה שהיא היום, הוא אומר. ברחובות היה ניתן לשמוע עשר או עשרים שפות שונות והמוזיקה מילאה תפקיד מאוד מיוחד, קיומי מאוד, גם משום שזאת הייתה תחושה נוסטלגית למולדת הישנה, במיוחד עבור העולים החדשים.
עבור עומר הצעיר, עשייה מוזיקלית לא הייתה פעילות פנאי, אלא צורך חיוני. תחילה למד לנגן באקורדיון ובכינור, החל להלחין וכילד בן אחת-עשרה נסע באוטובוס לבד למדבר בכל יום א', לקיבוץ שבו התגורר מיכאל וולפה, מורו.
לאחר שעבר מהלחנה לניצוח הופיע עם התזמורת הקאמרית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים והאופרה הישראלית. בשנת 2008 עומר מאיר ולבר הלך ללמוד אצל דניאל ברנבוים באופרה הממלכתית בברלין ובמילאנו. בשנת 2009 מונה ולבר לבסוף למנהל המוזיקלי של תזמורת סימפונט רעננה, שחרטה על דגלה את שילובם של עולים חדשים בעשייה המוזיקלית בישראל.
להטוטים
עומר מאיר ולבר מימן את לימודיו לא רק באקורדיון, אלא גם בתור קוסם. "אני אוהב את הלהטוטים הקטנים מול הצופים", הוא אומר, "להטוטי קלפים או להטוטי מטבעות. תמרון תשומת הלב של הצופה". מן הסתם, זה קשור מאוד לתפקיד המנצח, אומר ולבר, קוסם הצלילים.
יחסו למוצרט אינו כאל כדור שוקולד מצופה בעלי זהב, אלא כמהפכן.
כמנהגו, להראות לעולם צד חדש ומפתיע במוכר ובידוע, כך גיבש את מחזור שלוש האופרות של מוצרט ודה פונטה: נישואי פיגרו, דון ג'ובני וכך עושות כולן, והציג את שלושתן באור שונה, מפתיע ולא שמרני. יחסו למוצרט אינו כאל כדור שוקולד מצופה בעלי זהב, אלא כמנתץ מוסכמויות, מהפכן ואדם אנושי באופן מובהק. בשלוש האופרות החשובות הללו, המנצח מזהה את הסטריאוטיפיים האנושיים: פחד, סיכון ואהבה, שעליהם הרחיב ולבר בספרו בשם זה.
כתיבה
בראש ובראשונה גילה את הכתיבה כאמצעי לביטוי עצמי. זו דרך להתמודד עם מולדתו, עם ישראל. ספרו החדש נקרא "ארבעת הכשלים של חיים בירקנר" ומפרק את הקסם שבדימוי הצברי הישראלי בקריצה.
ולבר טווה את סיפורו של האיש המבוגר בישראל, בן 108, שכפי הנראה הציל מגילות תורה מהנאצים בהונגריה בשנת 1941 ונמלט לישראל. הביוגרפיה שלו מתגלה כבדויה בחלקה. הגיבור תשוש מפאת גילו, אולם בתו שרון מאלצת אותו לחזור למעגל החיים. "אני רוצה לספר את סיפורה של ישראל קצת אחרת", הוא אומר. הספר כבר ראה אור בגרמנית ועכשיו יוצא באנגלית ובאיטלקית.
בין אם בספריו ובין אם בעשייה המוזיקלית שלו, בין אם בישראל, בלונדון, בפלרמו – או בווינה בעתיד – אם עומר מאיר ולבר מתעב דבר אחד, זו השגרה, המדושנות, עולם הקופא על שמריו וחוסר תשוקה בעשייה המוזיקלית. עומר מאיר ולבר מכנה את עצמו מנצח, אך למעשה במציאות, כפי שווינה תגלה בקרוב, הוא מפתה מוזיקלי.
