חצוצרות לכבוד ראש השנה

ראש השנה  כחג וכמועד אינו מופיע בשמו במקרא. ההנחיות היחידות מופיעות בספר "ויקרא": בחודש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה מקרא קדש. ובספר במדבר: יום תרועה יהיה לכם. כלומר הנחיית העשיה היחידה היא התרועה עצמה. בספר 'במדבר' מקבל משה הנחיה אחרונה לפני היציאה ממצרים: 

 עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף–מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם

ולצידה הוראות הפעלה וכינוס:

וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת, וְתָקְעוּ בָּהֵן–וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד 

פירוט ההוראות: התכנסות, יציאה לדרך וכו': וְאִם-בְּאַחַת יִתְקָעוּ–וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה–וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית–וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. וּבְהַקְהִיל אֶת-הַקָּהָל–תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ. 

וכעת בא זיהוי החצוצרן: רק בני משפחה אחת רשאים לתקוע: 

וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת; וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. 

וכעת בא תור ההוראות לאחר שהעם ישב בארצו: קודם המלחמה ואחר כך הפולחן: 

"וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם…. אֶתְכֶם–וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת;..וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם–וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם" 

ראש השנה מסמן את כניסת החצוצרה לתרבות היהודית. חצוצרות היו כלי מוכר בתרבות המצרית, היוונית ותרבויות מוקדמות אחרות. הכניסה שלהן לדפוסי הפולחן באמונה היהודית היא כניסה מפוארת: כלים מכסף והגבלת השימוש לנושאי משרה רמה ולמועדים ייחודיים. עיון בתרבויות אחרות מגלה שגם בהן החצוצרה היא כלי בעל חשיבות והתוקע בה משתייך לקבוצת עלית. בתרבויות הקדומות נאסר על פשוטי העם לנגן בחצוצרה, בספר החוקים היו עונשים למי שמפר את האיסור. כלומר, תפקיד החצוצרן הוא תפקיד רשמי שעובר מאב לבן וכפי שכתוב במקרא, תפקיד החצוצרן הוא להקהיל את העדה בעתות צרה ובעתות שמחה. 

אלא שלמרות שהכלי קבל גושפנקא דתית רשמית הוא היה בסך הכל כלי די מוגבל. החצוצרה הטבעית – למרות האפקט המרשים של הצליל הבהיר והגבוה – יכלה להפיק מעט מאד צלילים, בעיקר כאשר משווים את אפשרויות הפקת הצליל לעומת ההיצע של כלי פריטה למשל. כוח החצוצרה היה בעוצמתה ובאיכות הנגנים. כאשר באך והנדל משלבים אותה בתזמורות שלהם הם יודעים שעומדים לרשותם חצוצרנים מאד מיומנים. כיום חצוצרה טבעית משמשת בעיקר בטקסים. כולנו אמונים על תרועות קבועות כמו "הנפת הדגל", "הורדת הדגל", "כניסת הנשיא" אצלנו, במסורות צבאיות, ובמדינות אחרות. 

השינוי הדרמטי בתולדות החצוצרה הוא המצאת השסתומים. באמצעותם הזרמת האוויר בצינורות השונים באורכים שונים מאפשרת נגינת סולמות שלמים. חייהם של החצוצרנים ולמעשה של רוב נגני כלי הנשיפה ממתכת, הקרננים, נגני הטובה – נעשים לקלים יותר. מזה יותר ממאתיים שנה הכלי אינו מוגבל והספרות הקלאסית, המודרנית וכמוה גם מוסיקת הפופ והג'ז עושות שימוש ניכר בחצוצרה. היא מתנגנת בזכרון הקולקטיבי של חובבי המוסיקה הקלאסית החל מן היצירות של פרסל, קלארק, היידן ועד לאופרות של מאיירבר, ורדי, הסימפוניות של בטהובן, מאהלר, והיצירות של לירוי אנדרסון. וזהו כמובן קמצוץ שינעים את ימי החג המתקרבים. 

הנדל קונצ'רטו לחצוצרה מנוגן על חצוצרה מוקדמת: 

כותב המאמר: יוסי שיפמן

נשמח אם תשתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin