גוטפריד & צ'ובאנו

ירון גוטפריד מנצח

דניאל צ'ובאנו פסנתר (רומניה)

פרוקופייב: קונצ'רטו מס' 3 לפסנתר ולתזמורת בדו מז'ור, אופ. 26 (33')

היידן: סימפוניה מס' 104 ברה מז'ור, "לונדון" (31')

לרכישה ישירה

על היצירות:

פרוקופייב: קונצ'רטו מס' 3 לפסנתר ולתזמורת בדו מז'ור, אופ. 26

הקונצ'רטו השלישי לפסנתר של פרוקופייב נכתב במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, תקופה שהשפיעה רבות על יצירותיו של המלחין הרוסי. בתקופה זו חזר פרוקופייב לכתיבה לאחר תקופה של שתיקה אמנותית ופנה ליצירה המבטאת את האירועים והרגשות הסוערים של התקופה. הקונצ'רטו משלב זיכרון של רוסיה ומולדתו עם מאבקו האישי של המלחין בקשיים ובכאב שעלו באותן שנים. היצירה מבטאת גם את המאבק בין תקווה לתסכול, ומבטאת בעוצמה את רוחו הלאומית ואמונתו של המלחין בתקופות קשות.

יצירה מרגשת זו משרה תחושה של עוצמה ורגש עמוקים. היא מורכבת מכמה חלקים המתחילים בקטע מעורר, בעל איכות מאיימת במעט, הממשיך להתפתח באופן קולח ושובה לב. עם זאת, למרות הקצב המהיר והצלילים הסוערים, ישנם גם רגעים של רוגע וגעגוע, שבהם המאזין יכול לחוש את המאבק בין לחימה לכמיהה, בין תקווה לתסכול. היצירה שואבת את המאזין להיכנס לעולמו של המלחין מאחורי הפסנתר, לחזון מורכב של תקופה קשה, והיצירה מעבירה את העוצמה והרגש המתבטאים בעיקר בתחושת דחיפות והתעלות.

היידן: סימפוניה מס' 104 ברה מז'ור "לונדון"

הסימפוניה מס' 104 ברה מז'ור מאת יוזף היידן, הידועה בכינויה "סימפונית לונדון", הולחנה בשנת 1795 בתקופה משגשגת בקריירה שלו. יצירה זו נוצרה במהלך ביקורו הראשון בלונדון, שם הוזמן להפיק סדרה של סימפוניות חדשות עבור סצנת הקונצרטים הגדלה. באותה תקופה, היידן כבר נודע כאחד המלחינים המובילים של התקופה, לאחר שבילה שנים רבות בעבודה עבור משפחת אסטרהאזי. נסיעתו ללונדון הייתה שינוי משמעותי, שאפשר לו להגיע לקהל רחב יותר ולזכות בתהילה בינלאומית. הסימפוניה הייתה חלק מסדרה של שש יצירות שהלחין במיוחד עבור קהל לונדוני, שאהב מוזיקה נועזת ותוססת. היידן קיבל השראה מהאווירה המוזיקלית התוססת של העיר, והוא שאף להרשים ביצירתיותו ובכישוריו במוזיקה תזמורתית. סימפוניה זו משקפת הן את שליטתו בסגנון הקלאסי והן את רצונו לבדר ולענג מאזינים חדשים בסביבה תרבותית שונה.

הפרק הראשון תוסס ומלא אנרגיה; הוא נפתח בנושא חזק ובטוח שחוזר על עצמו ומתפתח לאורך הפרק. חלק זה של הסימפוניה מרגיש כמו הכרזה מוזיקלית, מלא תנועה והתלהבות. הפרק השני מציע שינוי מצב רוח, הוא איטי ורגוע יותר. הוא כולל מנגינה עדינה וקולחת המעניקה למאזין רגע לנשום ולהרהר. הפרק השלישי הוא תוסס וריקודי, עם מנגינה קצבית ושובבה. הוא בהיר ועליז, ומהווה ניגוד מהנה לפרק השני המאופק יותר. הפרק האחרון אנרגטי ונמרץ, ומביא את הסימפוניה לסיומה השמח. בסך הכל, הסימפוניה מס' 104 של היידן היא יצירה עליזה ותוססת. המנגינות הבלתי נשכחות והמקצבים העליזים שלה הופכים אותה ליצירה אהובה שממשיכה לענג את הקהל כיום. מבנה הסימפוניה, עם קטעיה המנוגדים ואופייה התוסס, מציג את יכולתו של היידן ליצור מוזיקה שהיא גם מתוחכמת וגם נגישה, מה שהופך אותה ליצירת מופת נצחית.