חינוך וקהילה

תזמורת סימפונט רעננה

זיכרון השואה

לאורך השנים, תזמורת סימפונט רעננה קיימה ומקיימת פעילות ייחודית בנושא מורשת המוזיקה היהודית וזיכרון השואה, הכוללת יצירות של גדולי המלחינים שנספו בשואה. יצירות המוקדשות לחסידי אומות עולם – כמו קונצרטים מיוחדים לזכר אירנה סנדלר, אלמה רוזה, יופ ווסטרוויל, ווריאן פריי, פנג-שאן הו, הנסיכה אליס, ג’ורגיו פרלסקה ואחרים.

בנוסף, התזמורת לקחה חלק בפרויקטים מרגשים כמו מפגש וקונצרט עם הכלייזמר האחרון מגליציה, פרוייקט שימור בית הכנסת בפוזנן, פרוייקט כינורות של תקווה ושימור כינורות ששרדו מתקופת השואה. פרוייקט באבי יאר, ופרוייקט אירנה סנדלר ששילב ילדים מישראל ופולין וכלל סידרת קונצרטים ברחבי פולין עליו זכתה מנכ״לית התזמורת בפרס נשיא פולין.

מחווה לאלמה רוזה, מייסדת התזמורת הנשית בגטו אושוויץ

התזמורת הסימפונית רעננה מבצעת קונצרט מחווה לאלמה רוזה, נגנית הכינור שהקימה את התזמורת הנשית באושוויץ, לתלמידי תיכון

התיעוד הייחודי הזה של חיי האמן ותקופת מלחמת העולם השנייה השזורים זה בזה הפך למשימת דגל לתזמורת הסימפונית רעננה.

אלמה רוזה, מוזיקאית נערצת בווינה לפני המלחמה, עיצבה ותזמרה את תזמורת הנשים באושוויץ, וגם ניגנה קונצרטים סולו בכינור. במהלך תקופה זו אם מישהו מהמוסיקאים חלה, נשלחו המוזיקאים לבית החולים ואף אחד מהם לא הוצא להורג. מוזיקה הייתה הבטחת החיים שלהם. למרות זאת, אלמה רוזה הוצאה להורג באושוויץ בשנת 1944.

המלחינה אורית גוראל עיבדה את היצירות שהתזמורת מנגנת בהופעה. לאירוע הופקה תוכנית הכוללת את סיפור חייה של אלמה רוזה, חומרים על ניצולי תזמורת הנשים אושוויץ וחומרים אחרים. המידע שנאסף הוא מהספר “אלמה רוזה-וינה לאושוויץ” שהוא תוצאה של פרויקט מחקר בן 22 שנה של המחברים, ועדות חיה של אחת הניצולות הבודדות ששרדה, הגב’ הילדה שמחה. הילדה, הייתה הקרובה ביותר לאלמה, והייתה מוסיקאית באותן נסיבות נוראיות, כל תחושה של אותה חוויה נחרטה על ליבה.

החשיבות שהתזמורת הסימפונית רעננה רואה בקיום הקונצרט, הוא השבת סיפור חייה של אלמה מווינה לאושוויץ כדרך להעביר את סיפור השואה ואת הטרגדיה של האליטה התרבותית היהודית במערב אירופה שהאמינה שהעובדה שהם היו מוערצים תבטיח את חייהם.

התאמנו את התוכנית לקבוצות נוער והצגנו אותה ברחבי ישראל לפני קבוצות הנוער היוצאות למסע לפולין. מטרת פרויקט זה היא להפוך את תולדות השואה לממשית ואישית יותר עבור בני הנוער שיגיעו לאתרי הזוועות הנאציות, ולספק להם נסיון מוחשי וחי של מה שהיה לפני השואה ומה שהיה ואבד לעולם באמצעות זוועות התקופה הזו בהיסטוריה.

קונצרט - ״בצעדיה של בטי קנוט - The Last Chance״

The Last Chance מתחקה אחר סיפורה המרגש ומעורר ההשראה של בטי קנוט, אישה צעירה לוחמת, פעילת חופש בזמן מלחמת העולם השניה ולאחריה. נפטרה בגיל 37 בלבד (בארץ). לאחר מותן, קיבלו בטי קנוט ואמה – אריאדנה את אות ה-Croix de Guerre  וכן את אות המציל היהודי מטעם “יד ושם”.

הקונצרט “בצעדיה של בטי קנוט – The Last Chance” מתווה את חייה של אישה אמיצה ויוצאת דופן, ומשרטט אותם כציוני דרך מוסיקליים, למן המורשת הרוסית של סבה, אלכסנדר סקריאבין, דרך השירים של הבוהמה הפריזאית שבטי קנוט ואמה התערו בה (ז’אק ברל, אדית פיאף) ועד לשירים ולזמרים שכיכבו במועדון שפתחה בבאר שבע (כולל ג’אק ברל שביקר בארץ ובמועדון שלה בבאר שבע).

אימה אריאדנה, הייתה בתו הבכורה של המלחין המהולל אלכסנדר סקריאבין ואחייניתו של שר החוץ הסובייטי, ויאצ’סלב מולוטוב. אליזבת (בטי) לזרוס קנוט נולדה לאריאדנה ומלחין צרפתי בשם דניאל לזרוס. לאחר גירושי אריאדנה ולזרוס, עברו האם וילדיה לפריס. שם הכירה את בעלה השני, דוד קנוט, משורר יהודי ממוצא בסרבי. לאחר החתונה התגיירו האם וביתה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, נשלח דוד לשוויץ מטעם המחתרתוהקים עם אריאדנה את מחתרת הצבא היהודי, ה-Armée Juive. בין השאר עסקו בהברחת יהודים לשוויץ. אריאדנה (אמה של קנוט) הוצאה להורג על ידי אנשי מיליציה של משטר וישי ובטי קנוט המשיכה את דרכה כפעילת חופש. 

עם פלישת בעלות הברית לצרפת, הפכה לכתבת צבאית מטעם העיתון Combat (שאותו ערך אלבר קאמי). במסגרת תפקידה, חצתה את הריין עם הבריגדה הראשונה בפיקודו של הגנרל פאטון. הג’יפ שבו נסעה עלה על מוקש והתפוצץ והיא נפצעה אנושות. עד יום מותה, סבלה בטי מכאבי ראש חזקים מהרסיסים שנותרו בראשה.

בתום המלחמה, הפכה בטי מעורבת במאבק הציוני. היא גויסה לארגון הלח”י בשנת 1947 על ידי יעקב אליאב, ראש המבצעים של לח”י באירופה. במסגרת מאמצי לח”י להשגת תמיכה בינלאומית, נפגשה עם דוד אימה, מולוטוב. יש הגורסים שפגישה זו השפיעה רבות על הצבעתה של ברית המועצות באו”ם בכ”ט בנובמבר. באותה שנה נשלחה מטעם הלח”י לפוצץ את משרד המושבות הבריטי בלונדון, אולם הפצצה לא התפוצצה. מאוחר יותר נתפסה במעבר הגבול בין צרפת ובלגיה ועליה מעטפות נפץ. היא נשפטה לשנת מאסר ולאחר שמונה חודשים בכלא, שוחררה.

בשנת 1948 הגיעה לראשונה לביקור בישראל במסגרת תפקידה ככתבת צבאית, והצטרפה לכוחות הלוחמים בירושלים ובסביבותיה. בפגישה עיתונאית באותה שנה הצהירה שהחליטה לעזוב את ארגון הלח”י בעקבות רצח ברנדוט.

לאחר תקופה בצרפת נסעה לארה”ב ושם הכירה את ליאון הלמן, צעיר אמריקאי יהודי. הזוג עלה לישראל בשנת 1952 ולאחר שנה בקריית טבעון, עברו לבאר שבע. שם פתחו מועדון קברט בביתם בשם “ההזדמנות האחרונה”, מועדון שהיווה אבן שואבת לטובי האמנים הישראלים ואף לז’אק ברל, שביקר במקום. יום לאחר ביקורו, נפטרה בטי והיא בת 37 בלבד. לאחר מותן, קיבלו בטי ואריאדנה את אות ה-Croix de Guerre  וכן את אות המציל היהודי מטעם “יד ושם”.

הקונצרט “בצעדיה של בטי קנוט – The Last Chance” מתווה את חייה של אישה אמיצה ויוצאת דופן, ומשרטט אותם כציוני דרך מוסיקליים, למן המורשת הרוסית של סבה, אלכסנדר סקריאבין, דרך השירים של הבוהמה הפריזאית שבטי ואימה התערו בה (ז’אק ברל, אדית פיאף) ועד לשירים ולזמרים שכיכבו במועדון שפתחה בבאר שבע. 

"שירתה של אירנה"

האשה האמיצה שהצילה מאות ילדים יהודיים עמדה במרכזו של פרוייקט בינלאומי של תזמורת סימפונט רעננה. 

יצירה בבכורה עולמית שבוצעה בפולין ובישראל.

תזמורת סימפונט רעננה ממשיכה בפועלה למען הנצחת דמויות בולטות שאומץ ליבן היווה קרן אור בתקופה החשוכה ביותר של ההיסטוריה-השואה.

בשנת 2009 בחרה מנהלת התזמורת, אורית פוגל- שפרן, להקדיש פרויקט מיוחד אירנה סנדלר, אישה מופלאה, שהצילה מאות ילדים יהודים בזמן השואה (שלטונות פולין נוקבים במספר 2500). סיפורה של אירנה נודע ברבים רק שנים ארוכות לאחר מלה”ע השנייה מאחר והיא בחרה להצניעו.

אירנה סנדלר נולדה בפולין לאב רופא שכבר בילדותה הסביר לה כי העולם מורכב משני צדדים בלבד: הטוב והרע וכי עליה תמיד וללא פשרות לבחור בטוב.

בצעירותה למדה לימודי עבודה סוציאלית.עם הכיבוש הנאצי בפולין החלה במבצע להצלת ילדים יהודיים תוך חירוף נפש. בעזרת תעודת המעבר המיוחדת  אירנה נכנסה לגטו כדי לקחת את הפעוטות מהוריהם . בדרכם שונות הבריחה את הילדים, ומתוך תקווה שיוחזרו להוריהם עם תום המלחמה ערכה רשימות בהן הופיע השם היהודי המקורי של הילד, שמו הפולני וכתובת המחבוא שלו. את הרשימות שמרה בתוך כדים אותם הטמינה במחבואים שונים בחצרות בתים ברחבי ורשה. 

בגלל הלשנה, נתפסה אירנה על ידי הגסטאפו, עונתה באכזריות ונידונה למוות. בעזרת קשרים שוחררה מהכלא ובזהות בדויה וללא חת המשיכה באדיקות להציל ילדים נוספים.

עם תום המלחמה ,חזרה אירנה לשגרה ושמרה על שתיקה מחשש שהשלטון הקומוניסטי לא יראה בעין יפה את פעילותה החתרנית בתקופת מלה”ע ויפגע במשפחתה. בשלב זה ידעו רק הניצולים על פועלה. אירנה סנדלר נפטרה השנה כשהיא בת 98.

בשנים האחרונות מאז נפל מסך הברזל, החל סיפורה של אירנה להתפרסם ברבים. ברק אובאמה בהיותו סנאטור העביר לאחר מותה החלטה בסנאט שחייה ומורשתה של אירנה ילמדו בבתי הספר, וכך מחויבותה לעזרה לזולת תוך סיכון חייה תמשיך לעורר השראה ותקווה ולעולם לא תשכח. “יד ושם” העניק לה תואר חסידת אומות עולם ומדינת ישראל העניקה לה אזרחות כבוד. ניצולים וילדיהם עלו אליה לרגל.

כסמל לפועלה קיימה תזמורת סימפונט רעננה ועירית רעננה פרויקט בשיתוף עם שגרירות פולין בישראל, ובמהלכו ב- 6.1.09 ביצעה התזמורת ברעננה בבכורה עולמית היצירה שירתה של אירנה- “קרן אור באפילה” שנכתבה על ידי קובי אושרת ואודי ברנר בניצוחו של עומר מ. ולבר, סולנים: קארין שיפרין (סופרן), נתאי צרי (כינור) ושלו מנשה בן ה- 7 בלבד (שירה).

האמן הפולני בעל השם העולמי רפאל אולבינסקי יצר שני בולים שהונפקו במיוחד למפעל ההנצחה זה ומבוקשים כבר על יד אנשים רבים בעולם.

בישראל במהלך החודשים שקדמו לפרוייקט, למדו ילדי רעננה על סיפורה של אירנה מאנשים שזכו לפגוש אותה ואת הניצולים. ילדים בישראל וכך גם ילדים בפולין כתבו מכתבי תודה לאירנה כחלק נוסף של הפרויקט. המכתבים אוכסנו בכדים והפסלת אילנה גור יצרה מהם מייצג המנציח את אירנה סנדלר. 

הבכורה הפולנית התקיימה בפוזנן שבפולין בנוכחות בתה של אירנה בקתדרלה מהמאה ה-10 בגנייזנו שבה הומלכו המלכים הראשונים של פולין, ובאולם הקונצרטים ע”ש אדם מיצקביץ בפוזנן.