לתפילת “כל נדרי” יש נוכחות ותוקף מיוחדים במינם במסורת הליטורגית היהודית. היא מסמנת את נקודת המעבר מאמירת הסליחות – הפרטית, המאורגנת, או הקהילתית – בבתי התפילה, אל יום הכיפורים עצמו, על משמעויותיו הרבות. בשורות הבאות לא נעסוק בהיבטים הדתיים-חברתיים של “כל נדרי” אלא בהיבטים המוסיקליים. מבט עַל פנורמי אל קהילות ישראל השונות, מגלה שרובן של הקהילות המזרחיות לא ייחסו לתפילה מעמד מיוחד או זהות מוסיקלית ייחודית. נוסחי “כל נדרי” ברובם בקהילות אינם שונים מהותית מנוסחי התפילה הנאמרת בימי הסליחות. בקהילות המערביות תפילת “כל נדרי” אינה רק סמן של נקודת המעבר אל יום הצום. מדובר בפרק תפילה טעון ומערר כמיהה אצל רבים. דוגמא בולטת לאותה כמיהה היא למשל, הרצון של מי שאינם מקיימים מצוות ואפילו מי שהתנצרו, לשמוע את תפילת “כל נדרי”. בקהילות המערב בתי הכנסות מתמלאים בקהל בשעת “כל נדרי” יותר מאשר בשני ימי ראש השנה שקודמים להם, יותר מאשר ביום הכיפורים עצמו ויותר מאשר בעת ‘תפילת נעילה’ החותמת את סדר התפילות במוצאי יום הכיפורים ומבשרת על סיומו של הצום.
בקהילות המערב, לרבות קהילות רפורמיות, לחנו של פרק התפילה “כל נדרי” הוא פארפראזה או ואריאציה על נוסח שנרשם, ככל הנראה, לראשונה באמצע המאה השמונה עשרה (1765) בברלין על ידי החזן אהרן בּיר. מקור הלחן אינו ידוע וככל הידוע אינו בהכרח רק יהודי. אברהם צבי אידלסון (1938-1882) חוקר המוסיקה היהודית ומחברה של האנתולוגיה “אוצר נעימות ישראל,” טוען שהלחן המוכר הושר גם על ידי האנוסים בספרד שהתאספו – במפגשים סודיים ומחתרתיים, רחוקים מאוזני השכנים הנוצרים – כדי לשיר, ולו פעם בשנה, את הלחן ולהזכיר לעצמם ולבני משפחתם שהם יהודים.
ראו גם מאמר שפורסם כאן בשנה שעברה:
שם חשוב נוסף שראוי להזכירו כאן הוא לואי לבנדובסקי, (1894-1823) מוסיקאי, מנצח מקהלה ופרופסור למוסיקולוגיה בברלין. לבנדובסקי חיבר מוסיקה לפרקי תפילה רבים – ברוח עידן המוסיקה הרומנטית האירופית של המאה התשע-עשרה – שהושרו בבתי הכנסת הליברליים בגרמניה ולימים גם בבית הכנסת הרפורמיים בארצות הברית. לבנדובסקי דאג לשימור הנוסח של אהרן ביר. פּנִיָה של בני קהילה היהודית בליוורפול, אנגליה, אל המלחין הגרמני הנוצרי מַקס בּרוּך, הניבה את הנוסח המוכר לצ’לו ולתזמורת. ברוך למד את “כל נדרי” מן החזן והמלחין האנגלי אייזיק נתן. היצירה זכתה לחיים עצמאים משלה וביצועים רבים שלה בכי סולו שונים כשהבולטים בהם הם הצ’לו, הוויולה והכינור, נוכחים בלוחות העבודה של תזמורות שונות ללא כל קשר למוצא הליטורגי היהודי של היצירה. מקור הלחן של ברוך נמצא בלחן של אייזיק נתן שהלחין את מחזור השירים “מנגינות עבריות” של המשורר הלורד ביירון. המוסיקה של השורה הראשונה במחזור השירים OH! weep for those that wept by Babel’s stream ובעברית: בּכוּ בָּכוֹ להֹלֵךְ, לַבֹּכִים עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל עוֹרֲרוּ תַאֲנִיָּה” הייתה המפתח ליצירתו של ברוך.
“כל נדרי” מאת ברוך עם תזמורת רדיו פרנקפורט, מנצח: פּאבוֹ יֶרווי, סולן: מישה מאיסקי
מאליו מובן שנעימת “כל נדרי” התחבבה על סולנים רבים, לאו דווקא צ’לנים שאימצו אותה אל הרפרטואר שלהם. הנה היא בנגינתו של הוויולן הרוסי יוּרי בַּשמֶט
הקלטות מוקדמות מאד של “כל נדרי” מתקופת ההקלטות החלוציות בעשור הראשון של המאה העשרים מופיעות ב’תקליטים’ של חברת ‘גרמופון’ בסנקט פטרבורג שהייתה שלוחה של חברה בריטית באותו שם.
הקלטה נוספת מאותן שנים רחוקות של לפני כמאה שנים היא של משה קוסביצקי (1965-1899) שנחשב לאחד מגדולי החזנים במאה העשרים כאן בתפילה בווילנה.
פרק התפילה “כל נדרי” ‘עשה היסטוריה’ כאשר שולב בסרט המדַבֶּר הראשון, הסרט שפתח את עידן ה’קולנוע’ לאחר עידן הסרט האילם. הסרט המדבר הראשון “זמר הג’ז” (1927) לא רק דיבר הוא גם שר. עלילת הסרט עוסקת בזמר ג’ז – השחקן אָל ג’וֹלסוֹן, בשמו המקורי אסא יואלסון, בנו של חזן, שמנסה להגיע להכרה ולהופעה חשובה כזמר ג’ז, למרות שאביו רוצה שהוא ימשיך במסורת המשפחתית. עלילת הסרט מבוססת על סיפור חייו של החזן יואל דוד סטרשונסקי לוינזון’, בנו של חזן בית הכנסת הגדול בווילנה, שזכה לכינוי “דער ווילנער בעלהבית’ל”. מחזה על חייו של החזן מווילנה הועלה בשעתו ב’יידישפיל’ התיאטרון האידי בארץ ובתפקיד החזן הופיע ששי קשת. ונחזור לסיפור הבן מוזמן להופעה באולם חשוב במועד ‘מזמין צרות’, ערב יום הכיפורים. אביו החזן, שאמור לשיר את “כל נדרי” בבית הכנסת, מתמוטט יום לפני ערב יום כיפור. נציגי הקהילה פונים לבן ש’יציל’ את המצב ויבוא לשיר את “כל נדרי”. הבן נתון בלחצים משני הצדדים: הופעת בכורה מקדמת קריירה באולם או מילוי מקומו של אביו החזן בבית הכנסת בליל התקדש החג. לבסוף הוא מחליט – כצפוי – לשיר את “כל נדרי.” למחרת, ביום הכיפורים אביו הולך לעולמו, אבל זה כבר סיפור אחר.
“כל נדרי” מתוך פס הקול של “זמר הג’ז” הסרט המדבר הראשון (1927)
סיפור “זמר הג’ז” זכה לנוסחים מבוימים שונים – למען האמת חשבתי שאמצא יותר נוסחים – לקולנוע ולטלוויזיה. בהפקה טלוויזיונית משנת 1959 גילם את התפקיד הראשי ג’רי לואיס, בשמו המקורי, יוסף לוויץ’ – שחקן במה וקולנוע, במאי, מפיק סרטים, בדרן שבתחילת הקריירה העשירה שלו היה מנהל במה של משפחת בורשטיין בתיאטרון היידי בניו יורק. הוא החל את דרכו ב”חגורת הבורשט”, מתחמי הנופש של יהודי ניו יורק רבתי בהרי הקטסקיל. בהפקה משנת 1980 ל”זמר הג’ז” מגלם את תפקיד החזן הזמר, השחקן ומחבר השירים ניל דיאמונד. כמו לואיס, נולד ניל דיאמונד בניו יורק למשפחה יהודית, צאצא של מהגרים ממזרח אירופה. את אביו החזן משחק בסרט לורנס אוליבייה. ראו את רגעי הדרמה, האב המופתע והבן שהתגייס.
ניל דיאמונד שר את”כל נדרי” לאחר מבוא קצר של מקהלת בית הכנסת
ששי קשת מתוך הפקת “החזן מווילנה” של היידישפיל
“הרבי המרקד”, שלמה קרליבך, לוקח את פרק התפילה למחוזות המוסיקליים שלו. תוך כדי האזנה נזכרתי באחת האגדות החסידיות על הבעל שם טוב שלא הגיע לתפילת “כל נדרי” בזמן. השמש כבר שקעה וקהל המתפללים תוהה היכן הרבי. לבסוף נמצא הרב, בפאתי העיירה הייתה אישה אלמנה חולה שחיה לבדה. לא היה מי שיניח גזרי עצים בתנור שבביתה. נטל הרב גרזן חטב עצים ביער הביא אותם לביתה של אותה אישה ושר את “כל נדרי” תוך כדי הטלת גזרי העץ לתנור.
שלמה קרליבך. הנעימה מתחילה כ 3:23 מתחילת ההקלטה
ולסיום לפני כעשור נפגשו החזן יצחק מאיר הלפגוט והכנר יצחק פרלמן לקונצרט משותף – מפגש בין החזן בעל התפילה היהודי לבין הכינור הנחשב לכלי יהודי – שכולל כמובן גם את “כל נדרי”
כותב המאמר: יוסי שיפמן
