בסוף השבוע נפתחו בטוקיו המשחקים האולימפיים.ככל הנראה קהל לא יהיה שם. לא יפנים ולבטח לא אורחים מארצות אחרות. מי שכן יהיו נוכחים במקום הם ספורטאים/ות מארצות שונות בעולם. לפחות מצעד הדגלים צפוי. אירוע קבוע נוסף שיופיע על מסכינו בשבועות הקרובים הוא טקס הענקת המדליות שחותם כל תחרות. על שלוש מדרגות ניצבים הזוכים במקומות השלישי, השני והראשון; דגלי מדינות הזוכים מועלים לראש התורן כשברקע מושמע המנון ארצו/ה של הספורטאי/ת הזוכה. נכון להיום המדינות שזכו במספר המדליות הרב ביותר הן, לפי מספרן מן הגדול ביותר ומטה, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, גרמניה, צרפת, איטליה, שוודיה, סין, רוסיה, נורבגיה וקנדה. רשימת המדינות היא לפי אחד העדכונים בגוגל, ייתכן שצירופים של מדינות כמו רוסיה למדינות שקדמו לה והן ברית המועצות, חבר המדינות ומדינות מסוימות לחופי הים הבלטי יניב מספרים גדולים עוד יותר. הוא הדין בגרמניה, עד לאיחוד גרמניה בשנת 1990, הגרמנים הופיעו כמייצגי שתי מדינות: מזרח-גרמניה ומערב-גרמניה.
בשורות הבאות נתייחס להמנונים ולהקשרים שלהם למוסיקה הקלאסית. להמנון הגרמני היסטוריה מרתקת. סיפורו מתחיל בביקור של המלחין יוזף היידן באנגליה בעשור האחרון של המאה השמונה עשרה. היידן ביקר פעמיים בבריטניה, שהה שם תקופות ממושכות וחיבר שם את הסימפוניות האחרונות שלו. שם שמע את ההמנון הבריטי "אל נצור המלך (או המלכה)" והתרגש. כששב לווינה, החליט לחבר שיר דומה לשליט האוסטרי, הקיסר פרנץ השני והשיר היה להמנונה של הקיסרות האוסטרית. לימים לאחר פיצול קיסרות הבסבורג האוסטרו-הונגרית והפיכתן של המדינות הגרמניות השונות למדינה אחת – תהליך שהחל בימיו של נפוליון – היה השיר ל"שירם של הגרמנים". השיר זכה להכרה רשמית הרחק מגבולות גרמניה, בטקס העברת השלטון בזנזיבר מידי הגרמנים לידי האנגלים.
מכאן ואילך השיר ולחנו של היידן המשיך להיות ההמנון הגרמני. אלא שבמקביל השימוש בשני הבתים המקוריים נאסר. בתקופות שונות הסיבות לאיסורים היו שונות. השורה הראשונה בבית הראשון הייתה "גרמניה, גרמניה מעל לכל", מסר שמן הסתם קסם לתנועות הלאומיות הגרמניות, לרבות המפלגה הנאצית והוא מוצא הדים בבית השני שדיבר על מדינת ענק שכוללת שטחים שהם נחלתם של מדינות רבות ממזרח לגרמניה וממערב לה. הבית היחיד ששרד את כל המלחמות והדיונים על השימוש בהמנון בעקבותיהן, הוא הבית השלישי הפותח במלים "אחדות, צדק וחירות" הלחן הוא אותו לחן ידוע של היידן.
זה המקום להזכיר שבתום מלחמת העולם השנייה, חולקה גרמניה לשתי מדינות: מזרח-גרמניה או בשמה הרשמי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ומערב-גרמניה. למזרח גרמניה היה המנון משלה שהחל במלים "מחורבות קמת …." ואת הלחן חיבר הנס אייזלר, בן לאב יהודי, מתלמידיו של ארנולד שנברג, שהגיע לארצות הברית. למרות הצלחותיו וההערכה הרבה לה זכה אייזלר מאמנים כצ'רלי צ'פלין, סטרווינסקי, קופלנד וברנשטיין, הממשל האמריקני בהשראת הסנטור ג'וזף מקארתי, קבע טון של רדיפת כל מי שפעילותו נחשדה כשמאלנית, ולפיכך סילק את אייזלר מארה"ב. הלה מצא מקלט במזרח גרמניה בשנת 1951 ושם חיבר את המנונה של מזרח גרמניה.
בשנים שבהן מערב-גרמניה ומזרח-גרמניה נזקקו להמנונים, בייחוד בטקסי חלקת המדליות באולימפיאדות השונות, למזרח-גרמניה היה כאמור המנון ומערב-גרמניה אימצה את הפרק האחרון מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן. החל משנת 1990 שבה אוחדה גרמניה מחדש שב ההמנון בלחנו של היידן להיות ההמנון של גרמניה כולה. החלק המושר בפרק האחרון בסימפוניה התשיעית של בטהובן שנקרא "אודה לשמחה" היה בינתיים להמנון הרשמי של הקהילה האירופית כולה כשהוא מנוגן ולא מושר.
המדינה הנוספת ששייכת לסיפור הזה היא אוסטריה, הרפובליקה המרכז אירופית שממדיה הצטמצמו מאד לאחר שהייתה אימפריה ששלטה בחלקים ניכרים של אירופה. אוסטריה עד היום אינה מכירה בעברה הנאצי ואינה מוכנה לשלם פיצויים לקורבנותיה היהודים ולצאצאיהם. מהו ההמנון שלה? המדינה שבה חיבר היידן את ההמנון המקורי, פנתה למלחין המפורסם ביותר שנולד בגבולותיה והוא וולפגנג אמדאוס מוצרט ואימצה לחן של אחד השירים האחרונים שהוא חיבר. ללחן זה הותאמו מלים חדשות לפני שבעים וחמש שנים. השורות הראשונות הן "ארץ ההרים, ארץ פלגי מים, ארץ השדות, ארץ הכנסיות….." נחמד היה לסיים את הרשימה הקצרה הזאת עם מוצרט, אבל ההנאה הזאת אינה שלמה כי יש טענה שאת הלחן של ההמנון האוסטרי חיבר יוהן הולצר. הפרט היחיד הידוע עליו הוא שייתכן שהוא המלחין. בסיום המסע המוסיקלי הזה נותרנו עם סימן שאלה ממש כשם שאיננו יודעים כעת מי יהיו זוכי המדליות במשחקים האולימפיים שיחלו בסוף השבוע.
כותב המאמר: יוסי שיפמן
